נדחתה בר"ע על החלטת בימ"ש מחוזי שחייב את המבקשים בתשלום אגרה

           זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' גנות), לפיה התקבל ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (כב' הרשם א' אורנשטיין) בעניין פטור מתשלום אגרת בית משפט, כך שהמבקשים חויבו בתשלום אגרה.

1.             המבקשות 1 ו-2, חברות פרטיות המצויות בפירוק (להלן: החברות), והמבקש 3, מנהלן ובעל השליטה בהן (להלן: המנהל. כולם יחד יכונו להלן: המבקשים), הגישו נגד המשיב 1, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: הבנק), תביעה כספית בסך 23,511,715 ש"ח בגין נזקים שגרם להם לטענתם במסגרת פעולות שנקט נגדם לגביית חוב. בסכום התביעה נכלל נזק נטען של 21 מיליון ש"ח לחברות והיתרה היוותה את הנזק שנגרם למנהל באופן אישי. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המבקשים לרשם בית המשפט המחוזי בקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט. הרשם קיבל את הבקשה בחלקה. נקבע כי החברות הוכיחו את התנאים הדרושים למתן פטור מתשלום אגרה, למעט בכל הנוגע לתביעה בעילה של לשון הרע, ועל כן הן פטורות מתשלום אגרה עד לסכום של 17,923,367 ש"ח. באשר למנהל, נקבע כי הלה לא הוכיח כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בתשלום האגרה, ולפיכך עליו לשלם את האגרה בגין התביעה על נזקיו האישיים. 

2.              הבנק ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור בקבעו כי בנסיבות המקרה אין לפטור את החברות מתשלום אגרה, שכן על המנהל לשאת בתשלום האגרה גם בגין תביעתן. את קביעתו זו נימק בית המשפט בכך שהחברות לא הביאו כל ראיה לכך שפנו למנהל בבקשה שישתתף במימון האגרה בגין תביעתן ובכך שאף הוא לא הציג ראיות לחוסר יכולתו לעמוד בתשלום אגרה זו. כמו כן, תמך בית המשפט קביעתו בכך שהמנהל יהיה הנהנה העיקרי מפירות הזכייה של החברות בתביעה, אם תזכינה. בית המשפט התייחס בהקשר זה גם להצהרת המנהל במסגרת הליך אישור הגשת התביעה על-ידי חברה בבית המשפט של הפירוק (להלן: הליך האישור), לפיה יפעל לגיוס אשראי מצדדים שלישיים במידה ותידחה בקשת החברות לפטור מאגרה. לבסוף, הוסיף בית המשפט כי לאור חזקת השיתוף בין בני זוג, איך חשיבות לעובדה כי חלק מהנכסים עליהם ביסס הרשם את הקביעה בדבר כושרו הכלכלי של המנהל נמצאים בבעלות אשתו. על בסיס כל האמור, דחה בית המשפט את בקשת החברות לפטור מתשלום האגרה ובתוך כך קבע כי המועדים אשר קבע הרשם לתשלום האגרה יוותרו על כנם. 

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.             לטענת המבקשים יש לקבל את בקשת רשות הערעור - על אף שמדובר בבקשה ב"גלגול שלישי" - שכן המקרה דנן מעורר שאלות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים אשר לא ניתנה להן עד כה תשובה בפסיקת בית משפט זה. לעניין זה, מצביעים המבקשים על השאלות הבאות: ראשית, האם חלה חובה על נושיה של חברה בפירוק שקופתה ריקה לממן את תביעת החברה, ומה משמעות סירובם. המבקשים טוענים כי פנייתם אל נושי החברות על מנת שישתתפו בתשלום האגרה סורבה על-ידי מרביתם ואילו רשות המיסים, אשר לה 25% מזכויות הנשייה בחברות, הודיעה כי היא מבקשת להשתמש בפטור מתשלום אגרה המוקנה לה על-פי תקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: תקנות האגרות). בנסיבות אלו נטען כי מילאו את חובתם לפנות אל הנושים וכי מתעוררת שאלה עקרונית נוספת בדבר מעמדה של המדינה כנושה מהותית ובעלת פטור מתשלום אגרה.

שנית, טוענים המבקשים כי לא היה מקום לחייב את המנהל בתשלום האגרה בגין תביעת החברות וכי החלטת בית המשפט קמא מעלה גם את השאלה האם על בעל מניות או מנהל בחברה לממן את תביעתה, גם כאשר זכותו לקבלת כספים מקופת הפירוק היא שיורית. לגופו של עניין, טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט בקבעו כי על המנהל לשאת בתשלום האגרה כאשר נושי החברה סרבו לעשות כן, ובהסתמכו לצורך כך על נכסים הנמצאים בבעלות אשתו. המבקשים אף יוצאים נגד קביעתו של בית המשפט כי המנהל הוא זה אשר ייהנה מפירות התביעה, שכן לטענתם יהיה הוא זכאי אך לחלק השיורי מקופת הפירוק, אשר יעמוד על כמחצית מסכום התביעה לאחר פירעון החובות לנושים. שאלה עקרונית נוספת המתעוררת לטענתם היא האם יש בהצהרה שניתנה במסגרת הליך האישור כדי להוות הודאה ביכולת המצהיר לעמוד בתשלום אגרה. לטענתם, לא ניתן היה ללמוד מהצהרת המנהל על יכולתו הכלכלית, שכן הצהרה זו הייתה מסויגת והובהר בה כי על מנת לעמוד בתשלום האגרה ייאלץ המנהל לגייס כסף מצדדים שלישיים. לעניין זה, מוסיפים המבקשים כי הצהרה מסוג זה נדרשת כעניין שבשגרה בהליך האישור והתייחסות אליה כהודאה באשר למצבו הכלכלי של המצהיר תמנע הלכה למעשה מחברות בפירוק לקבל פטור מאגרה.

לבסוף טוענים המבקשים כי נושא הבקשה הינו בעל השלכות חוקתיות משמעותיות, שכן חיובם בתשלום אגרה פוגע בזכות הגישה שלהם לערכאות, וכי יש לבחון את עניינם באמות מידה שונות מאלו המשמשות לבחינת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וזאת משום שהערעור על החלטת הרשם הוגש על-ידי הבנק ולא על-ידם, ולאור זאת שהערכאות אשר דנו במקרה נחלקו ביניהן באשר לתוצאה הנכונה. המבקשים מוסיפים כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי המדינה הצטרפה לערעור, ומשלא נתן משקל מספק לכך שהמדינה, שהיא בעל הדין האמיתי והמהותי בבקשות פטור מאגרה, לא בחרה לערער על החלטת הרשם.

4.             עיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה אינו נענה לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא באותם מקרים בהם מעוררת הבקשה שאלה משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). ביסודה של הלכה זו עומדת התפיסה כי לאחר ששתי ערכאות שיפוטיות דנו במקרה לגופו דרושים טעמים מיוחדים לכך שערכאה נוספת תדון באותו מקרה, ועל כן אין חשיבות לכך שהערעור הראשון בענייננו הוגש על-ידי הבנק ולא על-ידי המבקשים. אף העובדה כי הערכאות דלמטה נחלקו ביניהן נעדרת נפקות, שכן הלכה היא כי אין במחלוקת בין שתי ערכאות באשר לתוצאה הראויה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 2571/99 חברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ נ' רענן (לא פורסמה, 14.7.1999)).

בהתאם לאמור לעיל, לא מצאתי כי יש במקרה שבפניי מעבר ליישום של הכללים הנוגעים למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט על נסיבות המקרה הספציפי שבענייננו. כך, לעניין הטענה בדבר ההשלכות החוקתיות של ההכרעה במקרה זה, כבר נקבע כי הכללים הקבועים בתקנות האגרות לעניין מתן פטור מתשלום אגרה משקפים את האיזון שערך המחוקק בין זכות הפרט לגישה לערכאות לבין האינטרסים הציבוריים העומדים ביסודה של חובת תשלום אגרה (ראו: רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ (בפירוק) נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסמה, 30.1.2007, פסקה ד' להחלטה, להלן: עניין מגדלי ישי)). משכך, בחינת עמידתם של המבקשים בכללים למתן פטור מאגרה, לפיהם נדרשים המבקשים להראות כי תביעתם מגלה עילה וכי אין ביכולתם לעמוד בתשלום האגרה, אינה מעוררת כל שאלה עקרונית.

לא מצאתי גם כי המקרה דנן מחייב הכרעה בשאלה, אשר אכן טרם זכתה לתשובה חד-משמעית בפסיקת בית משפט זה, באשר לחובתם של נושי חברה בפירוק, שקופתה ריקה, לשאת בעלויות אגרת משפט (ראו לעניין זה: רע"א 6360/99 מדינת ישראל נ' גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק), פ"ד נד(4) 554, 558-557 (2000); רע"א 2134/06 קדמני נ' קדמני קורפוריישן בע"מ (בפירוק) (לא פורסמה, 29.2.2006)). בית המשפט קמא לא קבע כל קביעה מפורשת באשר לחובות המוטלות על נושי החברות, מאחר ומצא כי במקרה דנן יכול מנהל החברות לשאת בתשלום האגרה. זאת, בהתאם לפסיקה הקובעת כי כשם שעל אדם פרטי הטוען לפטור מתשלום אגרה מוטלת החובה לפנות אל הקרובים אליו על מנת לגייס את התשלום, כך מוטלת על חברה בפירוק חובה לפנות אל "הקרובים" לה, עליהם נמנים בעלי המניות והמנהלים, לשם גיוס כספים אלו (ראו למשל: בש"א 505/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסמה, 11.3.1990, להלן: עניין דנאר); רע"א 371/05 מ. מזוז (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (לא פורסמה, 21.2.2005)). הפנייה אל המנהל אינה תלויה ומותנית איפוא בפנייה קודמת לנושי החברה, ומשנמצא כי אחד הגורמים יכול לסייע לחברה במימון הוצאות האגרה, אין היא זכאית לפטור. לאור זאת, המקרה דנן אינו מחייב הכרעה אף בשאלת מעמדה של המדינה כנושה מהותי ובעל פטור מתשלום אגרה.

5.             מעבר לדרוש אציין, כי גם לגופם של דברים לא שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. על מנת לזכור בפטור מתשלום אגרה, היה על החברות להרים את נטל ההוכחה כי המנהל אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה בגין תביעתן. בית המשפט קמא קבע, כעניין עובדתי, כי החברות לא עמדו בנטל זה וכי ביכולתו של המנהל לעמוד בתשלום האמור. כידוע, לא בנקל יתערב בית משפט זה בקביעות עובדתיות של ערכאות קודמות, ובפרט ב"גלגול שלישי". בנוסף, אציין כי התייחסות בית המשפט קמא אל הנכסים הנמצאים בבעלות אשת המנהל עולה בקנה אחד עם הפסיקה בעניין זה ועם רוח תקנה 13(ב) לתקנות האגרות, הקובעת כי בבקשה לפטור מאגרה יש לבחון גם את נכסי בן הזוג של המבקש (ראו למשל: עניין מגדלי ישי, בפסקה ד(6) להחלטה; עניין דנאר). לא מצאתי גם כי יש לקבל את טענת המבקשים באשר להסתמכות בית המשפט קמא על הצהרת המנהל במסגרת הליך האישור. ראשית, בית המשפט לא הסתמך באופן בלעדי על הצהרה זו, אלא נסמך בראש ובראשונה על קביעת הרשם, אשר לא נתקבלה על סמך ההצהרה, באשר ליכולתו הכלכלית של המנהל. שנית, לטעמי אין פסול בהתחשבות בהצהרה זו, אשר ניתנה בבית משפט וחזקה כי המנהל עומד מאחוריה, וממנה עולה בצורה ברורה ומפורשת כי הוא מתחייב לגייס כספים, גם אם מצדדים שלישיים, לטובת תשלום האגרה (לעניין זה ראו גם: עניין מגדלי ישי, בפסקה ד(5) להחלטה). מכל מקום, מאחר והבקשה אינה מעלה כאמור שאלות המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אין אני רואה להכריע בדברים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך, מתייתר הצורך לדון לגופה בבקשת עיכוב הביצוע שהגישו המבקשים. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ובהתחשב בכך שבהתאם לטענת המבקשים יחול המועד האחרון לתשלום האגרה בתוך פחות משבוע מהיום, ראיתי לנכון לאפשר להם לשלם את אגרת המשפט עד ליום 1.12.07. משלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.

          ניתנה היום, ה' בכסלו תשס"ח (15.11.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: